מסדר הזיז נוסד בימים שלאחר חורבן בית המקדש שני. הקמתה לא הייתה רק תגובה לאסון — היא נולדה מתוך ההבנה שמשהו איום התרחש . עבור מייסדיה, החורבן היה הסימן הראשון להופעת כוחות השיקוץ בעולם.
חברי המסדר נשבעו להילחם בכוחות השיקוץ — הם לא האמינו בניצחון מהיר וסוחף. הם הבינו שקרב גדול עוד עתיד לבוא. עד לבואו יש לנהל מלחמת מאסף, מערכה שבין מערכות, בה יש לעכב, לבלבל, לשבש, ולהחזיק את הקו ככל שניתן.
לאורך השנים חקרו חברי המסדר את כוחות השיקוץ. הם ניסו להבין את דרכיו ואת דפוסי הפעילות שלו. ידע הוא תנאי ללחימה מדויקת. לאורך הדורות נאסף בידיהם ידע רב, מקוטע ומסוכן.
כוחות השיקוץ גבו מהם מחיר כבד. המסדר כמעט הוכחד פעמיים: פעם אחת בגירוש ספרד, באינקוויזיציה, ופעם נוספת בשואה. בכל אחת מן הפעמים אבדו לא רק אנשים — אלא רצפים של ידע וטקסטים שאבדו לעד, ולקחו את הקרב שנים אחורה. המעטים ששרדו לא הצליחו להשיב את המסדר לקדמותו. קיומו צומצם וחבריו נקטו משנה זהירות.
המסדר הוא לא קבוצה משיחית המתכנס סביב דמות מנהיג-דתית. זהו מסדר דתי-מיסטי בעל חוקים פנימיים נוקשים ותפיסת עולם עצמאית. עבורם חברות במסדר הזיז היא לא הבטחה לגאולה. היא הבטחה לתקווה שאם רק נחזיק מעמד, נגיע לקרב הגדול מוכנים.
לפני שלושים שנה התגלו בדרום לבנון מגילות עתיקות. הן סיפרו היסטוריה אחרת של העם היהודי: מלחמה נסתרת ומתמשכת בכוחות השיקוץ. בעקבות הגילוי הוקמה יחידה סודית שתפקידה להיערך לאיום המתואר במגילות.
השנים עברו. היחידה לא מצאה עדות ממשית לאויב.
היא עסקה במחקר, בפרשנות ובהיסטוריה סודית, בעוד שבמערכת הביטחון כבר החלו לראות בה טעות יקרה. הזמן שלה עמד להיגמר, ואז הופיעו הסימנים הראשונים.
ברגע שבו נדמה שהיחידה עומדת להיסגר, מתברר דבר אחד: המלחמה מפניה הזהירו המגילות החלה.
משרתי השיקוץ אינם יצורים מיתיים. הם בני אדם שבחרו לקחת חלק, להשתתף ולעמוד לצד כוחות השיקוץ. יש מי שנמשכו לכך מרצון. יש מי שאינם מבינים כלל למה הם נכנסו. יש מי שפותו לכך. לאורך השנים פעלו משרתי השיקוץ בשוליים, שליחים של האופל בעולם. הם יכולים להיות בכל מקום. במערכת הביטחון, בפוליטיקה, בכלכלה או ברחוב. לעתים קרובות קשה לדעת מי מהם אויב, מי עוד ניתן להצלה. מי הבוגד מבפנים.